וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם, נָסוּ לְקֹלָם. כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ! (פרק טז פסוק לד')
למדנו במסכת אבות (פרק א - משנה ז): "נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת.".
ומפרש שם רבי עובדיה מברטנורא: הרחק משכן רע. שלא תלמוד ממעשיו. ועוד, שלא תלקה עמו במפלתו, דאוי לרשע ואוי לשכנו. ואל תתחבר לרשע. שכך אמרו חכמים, כל המתדבק לרשעים אף על פי שאינו עושה כמעשיהם נוטל שכר כיוצא בהם [נענש כמוהם]. ואל תתיאש מן הפורענות. שלא תאמר רשע זה מעשיו מצליחין. אלך ואדבק עמו, הואיל והשעה משחקת לו. לכך אמר ואל תתיאשמן הפורענות, כלומר דע שמהרה תבא עליו פורענות כי פתאום יבוא [יום] אידו. עכ"ל.
וכך כותב רש"י (במדבר ג כט'): לכך לקו מהם דתן ואבירם ומאתים וחמשים איש עם קרח ועדתו, שנמשכו עמהם במחלקתם. עכ"ל.
רואים אנו כמה אנו צריכים להיזהר מקרבה יתרה לאדם שמעשיו אינם על פי התורה, או אדם שמידותיו רעות. כי ודאי מקשר זה, נדבק בנו משהו ממעשיו. וכמו שהוא מוליך את עצמו על ידי מעשיו לאבדון, עלולים אף אנו לסיים כמוהו.
