תלוי מהי סיבת הבקשה..

וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה (פרק ז' פסוק ב')

התורה כותבת "ומן הבהמה אשר לא טהורה", ולא: "ומן הבהמה הטמאה", שאין לדבר דיבור שאינו הגון. ונשאלת השאלה, הרי בספר ויקרא מוזכרת המילה טמא פעמים רבות!?

מסביר זאת המגיד מדובנא ע"י משל: בעיר אחת גר יהודי עשיר מופלג, ועם זאת היה גם תלמיד חכם גדול. בשכונתו גר יהודי פשוט ועם הארץ, עני ואביון, הידוע בכינויו: "יוסל בוּר".

יום אחד התדפק הלך על דלתו של הגביר. פתח המשרת ושאל אותו מה רצונו. מחפש אני את כתובתו של ר' יוסף הגר ברחוב הזה, ענה ההלך. מי???, פרץ המשרת בצחוק גדול, וודאי מתכוון אתה ליוסל בוּר!, ובכן, הוא מתגורר בבקתה העלובה הזו ממול... שמע בעל הבית את דברי המשרת ונזף בו, האם אינך מתבייש?, להעליב שכן בפני אדם זר בכינויי גנאי, אין זה נאה!

לאחר כמה ימים התדפק על דלתו של הגביר, שדכן. וביקש להתראות עם בעל הבית. השכן, אמר השדכן, ר' יוסף שלחני אליך, ברצונו להציע את בנו הבחור כחתן לבתך... מי???, צעק בעל הבית בקול גדול, יוסל בוּר???, שאני אשתדך עם יוסל בוּר?, צא מעלי, ואל תציע לי הצעות כגון אלו...

סלח לי, אם אעז ואשאל,  פנה המשרת לאדונו, לפני כמה ימים גערת בי שכיניתי את השכן, בכינוי שאני שומע אותו מפיך כעת? וודאי, ענה לו בעל הבית, כשבא יהודי ושואל, מהי כתובתו של השכן, אין זה נוגע לנו, ואין זה המקום לספר על "תאריו" של השכן. אך, כשמציעים לי שידוך, את בנו, צריך אני להודיע, מדוע שידוך זה אינו ראוי לנו...

כן הוא הנמשל: כך גם כאן, כשהתורה מונה לנו אילו חיות ובהמות נכנסות אל התיבה, אין זה מענייננו לדעת מי מהם טהורה ומי מהם איננה טהורה, משום כך, שינה הכתוב והאריך בלשונו, כדי ללמדנו חומרת הדיבור שאינו ראוי. אולם, בשאר המקומות, כשמדובר בשמירת נפשו של היהודי ממאכלים אסורים, שם אין צורך להשתמש בצורה עקיפה ועדינה, כי אם לומר בכל חומרת הדין כי: "טמא הוא לכם"!...

הטלית נשארה שלמה!

את הסיפור המופלא הבא, סיפר הרב אלימלך בידרמן מלעבלוב, ששמע מפי הרב מנדל אקשטיין מבני ברק. הרב אקשטיין מומחה בהעברת ארונות קבורה מארץ לארץ.

מעשה ביהודי מבוגר מבני ברק, שבימי השואה, בהיותו נער, ברח עם אביו מפולין לסמרקנד, כמו יהודים רבים שנסו על נפשם. אביו של אותו יהודי, לא החזיק מעמד ימים רבים בשל מחלה בלבו והוא נפטר בגיל צעיר. לפני מותו ביקש מבנו, שלאחר שיירגע המצב, יעלה אותו לקבורה בארץ ישראל.

לאחר 70 שנה, כשאותו נער כבר התקרב לגיל 90, החליט שהוא צריך לקיים את צוואתו של אביו. ניגש לרב אקשטיין והעביר אליו את כל המידע שהיה ברשותו על קבר אביו בסמרקנד. והרב אקשטיין אכן נסע לשם ומצא את הקבר. כשנפתח הקבר, נדהם לגלות שהטלית עמה נקבר אותו אדם, נותרה שלמה. הוא חשש להמשיך את פעולת העברת  העצמות,  שכן  טלית  בד  היא  הראשונה  להיאכל  בקבר, וכיצד ייתכן שנותרה שלמה במשך 70 שנה?

בסיום המלאכה נטמן האב, שגופתו לא נותרה שלמה, בבית  העלמין "ארץ החיים"  בעיר בית שמש.  בהלוויה השתתפו  רבנים חשובים,  והרב אקשטיין  שטח  בפני  אחד  מהם את סיפור הטלית.  הרב  שנדהם  אף הוא,  לקח  את  הבן  הזקן לשיחה. תחילה רק אמר האיש שאביו היה איש חסד ותלמיד חכם, אולם הרב  הבין שצריך להיות סוד גדול  יותר מאחורי עניין הטלית. "אולי בכל זאת תיזכר במשהו" והבן אכן נזכר: "מהרגע שאבא לבש את הטלית, קיבל על עצמו לא לדבר דברים בטלים". "זה הסוד", פסק הרב. "וזה סודה של קבלה טובה", פסק הרב בידרמן. אותו אדם קיבל על עצמו קבלה טובה שעמדה לו לזכות!

על אף שבישראל מקפידים שלא לקבור עם טלית, פסק הרב דין שונה למנוח, והורה לקבור אותו עם הטלית המופלאה.

פורסם בהידברות: http://www.hidabroot.org/he/article/76690

---

המעשה הזה הזכיר לנו עוד נס מדהים שקרה בזכות מצוות הציצית:

 

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=WVlcPo5Miu8[/embed]

-

אדם ניכר בכיסו ..

עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם... וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ!  (פרק כג פסוק ה')

פסוק זה הסביר המגיד מדובנא במשל: פעם אחת בא כפרי אחד לישיבה ובקש מראש הישיבה כי ימצא בעבורו חתן הגון לבתו.

מתחייב אני - ענה הכפרי - לפרנס את חתני ולספק לו את כל צרכיו. בחר ראש הישיבה חתן מופלג בתורה ובמעשים טובים וכעבור זמן נשא החתן את בתו של הכפרי לאשה. למחרת החתונה הסב החתן בבית חמיו לארוחת הבוקר והנה מגישים לפניו לחם צר ומים לחץ...

החתן העדין לא אמר דבר ובקושי רב נגס בלחם ושתה מן המים. בערב חזר ונשנה הדבר שוב הניחו לפניו לחם קשה ומים וכך מדי יום... התקשה החתן באכילת מאכלים אלה משום כך הלך ורזה ופניו נפלו. כאשר ראה הכפרי כי חתנו אינו אוכל פתח עליו בצעקות: מפני מה אינך אוכל? וכי בהיותך בישיבה התרגל הגוף למאכלים מעודנים? משלא הועילו צעקותיו שכר הסוחר שני גויים גברתנים כדי שישגיחו על חתנו שיאכל. בכל ארוחה היו עומדים עליו ושוט בידיו בכל פעם שדחה החתן מלפניו את הלחם הקשה ולא אכל היו שני אלה מצליפים בו בשוט...

לילה אחד חמק החתן מבית חותנו ונמלט לישיבה. נכנס החתן החבול לראש הישיבה וסיפר לו את כל המאורעות מיום החתונה ועד היום. למחרת הגיע הכפרי לישיבה לחפש את חתנו. מדוע אינך נותן לחתנך מאכלים ראויים? שאל ראש הישיבה את הכפרי. אומר לכם את האמת - ענה הכפרי - אין באפשרותי לשלם אלא דמי לחם ומים...

רשע שכמוך!!! - צעק הרב - אין באפשרותך לקנות בעבורו אוכל טוב יותר? וכסף כדי לשכור שני גויים יש לך?! לשם כך כספך מספיק?!!!...

כן הוא גם הנמשל - סיים המגיד: נאמר בפסוק: "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם". ואם תשאל שמא לא היה להם כסף לכך? ממשיך הפסוק ואומר: "וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם... לְקַלְלֶךָּ!" -    הן היה בידם די כסף כדי לשכור את בלעם שיקלל את בני ישראל אם כן משמע שאך מתוך רשעות לא קדמו את בני ישראל בלחם ומים...

הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ ?

כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם,

הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ ? הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹקִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי ??

אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹקִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים,

כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ ??  (פרק ד פסוקים לב'-לד')

משה רבינו מתחייב שגם אם יבוא אדם בדורנו בשנת 5774 לבריאת העולם, וירצה הוכחה לכך שבורא העולם התגלה לבני אדם ונתן להם תורה, תהיה לו דרך ברורה לדעת זאת.

אומר משה רבינו: תברר על כל ההיסטוריה, מהימים הראשונים של העולם ועד לנקודה בהיסטוריה שבה אתה נמצא, האם נשמע על עוד מאורע כמו מעמד הר סיני? האם עוד עם, אי פעם טען שהוא שמע את אלוקים מדבר אליו מתוך האש כמו שאתה שמעת? האם עוד עם בהיסטוריה טוען שנעשו להם ניסים גדולים כמו שנעשו לעם ישראל במצרים?

לא יקום ולא יהיה!

משה רבינו מתחייב עוד לפני הקמת כל הדתות הגדולות [נצרות (2.3 מיליארד), אסלם (1.8 מיליארד), ובודהיזם (500 מיליון)], שאף עם במשך כל ההיסטוריה, לא יטען שנגלה אליו אלוקים ועשה לו ניסים.

ואכן רואים אנו שכל הדתות שהעולם נוהר אחריהן הם דתות שנבנות על איש אחד בלבד. איש אחד שטוען [או אנשים בדורות אחריו שטוענים] שהאלוקים נגלה אליו. לא מעמד מול עם שלם, ואפילו לא עדות של שני בני אדם. החל מאותו יש"ו של הנצרות, שבחייו אפילו לא חלם על המעמד לו זכה לאחר מותו. ועד מוחמד שטען להתגלות של המלאך ג'יבריל [גבריאל] במערה מסתורית ללא שום עדים כמובן. וכלה ב"סידהארתה" שטען שגילה דרך להתמודד עם הסבל בעולם, ולימים "זכה" להיות כפסל עבודה זרה. לאף אחד מהם לא היה עדים!

הדבר הכי מתבקש בכדי להתחיל דת שימשכו אחריה הרבה אנשים היא להביא כמה שיותר עדים שיכולים להעיד על קשר כל שהוא לאלוקים. אך כמובן שאם זה לא אמת, זה לא אפשרי!  לא ניתן  לתאם גרסאות בין  כמה אנשים לאורך זמן, כי ברגע שישאלו שאלות כל אחד יספר משהו אחר. כל שכן שלא ניתן להמציא סיפור על ידי עם שלם שמונה מיליוני בני אדם.

אז איך מושכים אנשים?

הנצרות ביטלה את כל המצוות המעשיות, ואין מחויבות לשום דבר. האסלם מתחילתו ועד היום אוסף את מאמיניו בכוח הזרוע. והבודהיזם אכן תגרום לך להרגיש טוב, ולקוות שיום אחד אולי תגיע לאיזו נירוואנה (הארה). שום מחויבות! אף אחד לא שואל, ולכן לא צריך עדים.

רק היהדות טוענת להתגלות של בורא העולם לכל העם, לניסים גדולים שכל העם ראה אותם במו עיניו, ומצווה הוא להעביר את מה שראה מדור לדור.

התורה עוברת במשך 3326 שנה ללא שום שינוי! לא אמונה במעשיות ללא עדים! אלה ידיעה ברורה ומדויקת שעוברת מאב לבן עד ימינו.

ההבדל שבין צדיק לעם הארץ

אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! (פרק לו פסוק יג')

החיילים ואנשי הצבא אשר למלך, כל מחסורם ניתן להם מאוצר המלך. לכולם, ללא יוצא מן הכלל, יינתנו מדים אחידים, כולם יאכלו את אותו מזון פשוט, וכולם ישנו באותם השמיכות, רכוש הצבא.

ההבדל היחיד בן החיילים ניכר כאשר הם משתחררים מן הצבא ושבים איש איש אל ביתו. העשירים שבהם פושטים את המדים הפשוטים ולובשים את המחלצות השמורות להם, האוכל בביתם משובח לאין ערוך, וכלי המיטה והשמיכות, מבדים משובחים ונעימים למגע. לעומתם, העניים עצובים כאשר מסתיימת תקופת הצבא, שכן בצבא היו להם מדים ומזונות, ואילו בבית אין כל בלתי בלויי סחבות טלאי על גבי טלאי.. מזון אין בלתי לחם יבש ומים לחץ, ובמקום משכבם הנוח בו ישנו בהיותם בצבא המלך, ישנים הם בביתם על מזרון קש קרוע המוטל על הרצפה הקרה..

אומר המגיד מדובנא: בעולם הזה חיים כולם ככלל אחד, וכולם מעורבים זה בזה ואין אתה מכיר ומבדיל. אולם לעתיד לבוא, כאשר מגיע זמנו של כל אחד לבוא לפני בית דין של מעלה, או אז מתגלה ההבדל הגדול שבין צדיק נשגב, לבין עם הארץ. הצדיק, פתוחים לפניו שערי גן עדן, ושכר אין סופי מוכן לו על טוב מעשיו ומצוותיו שהשכיל לקיים בעולם הזה, ואילו עם הארץ... רחמנא ליצלן...

"לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם"

"קטסטרופה", כך מגדיר יהודה הלדסהיים, חובש 'איחוד הצלה' בראשון לציון שנקלע לתוך קו האש יחד עם עשרות שכנים בבניין מגורים במרכז העיר, שנעתקה נשימתם למול גודל הנס שאירע להם, אך לא פחות מכך הם נאחזו חרדה עמוקה ממה שחלילה יכול היה להתרחש בבניין שלהם.
"זו הייתה אזעקה כמו כל האזעקות שהיו בשבוע האחרון באזור ראשון לציון", משחזר הלדסהיים בראיון ל'בקהילה', "לא חשבנו שזה משהו יותר, אבל למרבה הנס, הפעם ראינו את ההשגחה הפרטית איך יש שמירה מיוחדת על עם ישראל. כשהגענו למקום ראיתי ממש ליד בלוני הגז של הבניין, מטר ליד, שוכבת לה פצצת גראד שלמה. אני לא רוצה לחשוב אילו מימדי אסון היו כאן אילו הפצצה הייתה מתפוצצת ועמה בלוני הגז. רק מלחשוב על זה כולנו מלאי חרדה.
"מדובר בנס גלוי שאין לו כל הסבר אחר", אומר הלדסהיים, "הרקטה שנפלה בחצר

הבניין לא התפוצצה למרות שנפלה על שטח מרוצף, ולא רק זה, מסביב גם היו חלקים רבים של טילי כיפת הברזל, שנפלו על מקום שרק לפני כמה שניות היו בו עשרות מילדי השכונה, ילדים ששמעו להוראות פיקוד העורף והצליחו להיכנס במרוצה למרחב מוגן ולא נפגעו פיזית. הענקנו במקום סיוע לשמונה נפגעי חרדה במצב קל, מרביתם ילדים שנבהלו עקב האזעקה ונפילת הרקטה בסמוך למקום בו שהו לפני רגע".

הלדסהיים מדגיש כי הפעם ראו את הניסים במוחש: "אני מגיע למקומות רבים ובפרט בשבוע הזה של המבצע, אבל הפעם כשהתושבים יצאו מהבית וראו מה שקרה להם, חלקם לא יכלו לעמוד מרוב בהלה וחרדה, ולכן היו פגועי הלם רבים שהיינו צריכים לטפל בהם. אנשים לא האמינו למה שהם ראו, אבל מבחינתי זה רק מעצים את גודל הנס ואת החובה שלנו להודות להשי"ת על הנס הגדול.
"ככלל, אחד כמוני שמסתובב בשטח להושיט עזרה רואה מדי שעה בשעה את הניסים הגדולים ואת ההשגחה הפרטית, אבל הסיפור הזה אותו חוויתי בחצר בניין המגורים בראשון לציון, זה משהו אחר בכלל, זה נס מופלא ביותר, עד כי מצמרר לחשוב מה יכול היה להיות אלמלא פצצת הגראד הייתה נוחתת בשלמותה"..

 



 

האם יש לישמעאלים זכות בארץ ישראל?

הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם" ולאחר מכן מצווה אותו: "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם".

ומהי הברית? אומר הקב"ה: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר". כלומר, ירושת הארץ  תלויה  במצוות  ברית  המילה.

וכאן מתעוררת שאלה:

האם לישמעאלים שמקיימים את ברית המילה יש זכות על ארץ ישראל?

את התשובה לכך אנו מוצאים בזוהר הקדוש (זוהר חלק ב' דף לב.) : נאנח ר' חייא ובכה, פתח ואמר: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (לך-לך פרק יא פסוק ל') אוי על אותו זמן שהולידה הגר את ישמעאל!..

בוא וראה, 400 שנים עמד הממונה של בני ישמעאל [רהב] וביקש לפני הקב"ה, ואמר לו: מי שנימול למה אין לו חלק בך כמו יצחק? אמר לו [הקב"ה]: זה נימול כראוי וכתיקונו [מילה ופריעה] וזה אינו כך [ללא פריעה], ולא עוד שאלה [בני ישראל] מתדבקים בי לשמונה ימים, ואלו [הישמעאלים] רחוקים ממני עד כמה ימים [לא מלים ביום השמיני]. אמר לו [השר]: ועם כל זה כיוון שנימול, לא יהיה לו שכר טוב על זה?

"אמר רבי חייא: אוי לאותו הזמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול! מה עשה הקב"ה? הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליונה, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה בשביל מילה שבהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה בשעה שהיא ריקה מהכל (ריקה מקדושה לפני הגאולה) הרבה זמן. כמו שהמילה שלהם ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שתושלם הזכות של בני ישמעאל" עכ"ל.

זכותה של ברית המילה היא גדולה, שאפילו ישמעאל וזרעו עד היום זוכים בעקבות קיומה לחיות בארץ ישראל הקדושה. זה הזמן שלנו להתחזק ולהתקרב אל ה' עד אותו זמן קרוב שבו תושלם זכותם על הארץ שלנו, ונזכה לראות בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.