ודוקא "ביום השמיני ימול את בשר עורלתו"

וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹקִים (פרק כא' פסוק ד')

הקב"ה מצווה את אברהם אבינו ואת זרעו אחריו, לבצע ברית מילה בבשרם כאות על כך שהם בנים של הקב"ה. וכך במשך יותר משלשת אלפים מקיים עם ישראל את מצוות ברית המילה.

בשנים האחרונות אף גילו חכמי המדע שלקיום ברית המילה סגולות רפואיות רבות במניעת הדבקות במחלות. מחקרים הוכיחו שגברים שלא נימולו חשופים פי שישה להידבקות במחלות מסוכנות מאשר גברים שעשו את המילה, משלחות מישראל יצאו למדינות אחרות על מנת ללמד רופאים גויים איך לבצע מילה שתעזור להם במניעת מחלות. ואף המרכז האמריקאי למניעת מחלות ממליץ לכל תינוק שנולד בארה"ב לבצע מילה.

מעבר לכך, מחקרים מתקדמים מגלים נתון מדהים לגבי האופן שבו היהודים מבצעים את ברית המילה. ישנה בעיה רפואית שיכולה להתרחש בעת ביצוע המילה בתינוקות, והיא מנגנון הקרישה והדימום. ועל כך כותב ד"ר א. אברהמוב (אסיה כרך ג' עמוד 384): "ברית מילה היא פעולה כירורגית הזקוקה למנגנון קרישה ומניעת דימום במצב תקין לשם ביצועה המוצלח. והנה תינוק נולד עם מנגנון קרישה תקין, על-ידי פקטורים של קרישה המועברים אליו דרך השליה. תמיכה זו נעלמת תוך 2-3 ימים, ומגיל 3-5 ימים כל תינוק, אף אם הוא בריא ובשל, סובל ממצב של חוסר גורמי הקרישה.. ולכן ברית-מילה בגיל 3-6 ימים יכול לגרום למותו של התינוק עקב דימום מסיבי.. באופן פיזיולוגי עד גיל 8 ימים מתחיל הכבד להתאושש.. בגיל 8 ימים קיימת כבר רמה מספקת של גורמי הקרישה ומניעת הדמם. כך שהתינוק יכול לעמוד בהצלחה בביצוע הברית".

להשלמת התמונה צריך לדעת שישנם שני גורמי קרישה בדם: "ויטמין K" ו"פרותרומבין". בלעדיהם מנגנון הקרישה אינו תקין, והמעניין הוא שרק ביום השמיני ה- "ויטמין K" ברמה מספקת בגופו של התינוק. ואילו ה"פרותרומבין" ביום השלישי לחיי התינוק הוא רק ברמה של 30% מהכמות הנורמלית, וביום השמיני מגיע לרמה של 110%!! ואח"כ יורד ומתיצב ל100% ואים כך, לתינוק ביום השמיני יש כמות "פרותרומבין" יותר מאשר בכל ימי חייו!



ד"ר גיימס ארמנד קוויק (1894-1978), שכיהן במשך שנים רבות כראש המחלקה לביוכימיה באוניברסיטת מרקט בוויסקונסין, ארה"ב, התמחה בחקר הרכב הדם. בתחום זה הוא גילה מספר תגליות חשובות ופיתח נוהלי בדיקה שנקראים על שמו (QuickwsTest:I,II,III). הנוהל שלו לבדיקת משך זמן הקרישה וכמותו של הורמון הפרותרומבין בדם נחשב לתגלית שפתחה עידן חדש בשדה המחקר. הוא מציין בכתביו שבעוד שבימים הראשונים לחייו של התינוק, כמות גורמי הקרישה נמוכה, וחתך קטן עלול לגרום בקלות לדימום חזק, לקראת היום השמיני יכולת הקרישה גוברת והולכת. והוא קובע: "אין זה מקרה שלפי דת משה מבצעים את טקס המילה ביום השמיני דווקא."

מסתבר שהיום השמיני בחיי האדם, הוא היום הכי מתאים מבחינה רפואית לבצע את המילה!

לחסוך פרוטת נחושת...

וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה, וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד!   (פרק יח' פסוק כ')

לאנשי סדום, היו חוקים שמטרתם הייתה לשמור על ממונם מפני אורחים וקבצנים.

"החפץ החיים" מביא משל לאיכר פשוט אשר העמיס את עגלתו בתבואה משדהו, ונסע למכור אותה בעיר הגדולה. כאשר הגיע האיכר לעיר, מיד נמצאו רבים שרצו לקנות את התבואה המשובחת, אולם האיכר חשש שמה ירמו אותו הקונים ויקחו ממנו שקי תבואה ללא תשלום. משום כך אמר לקונים: "מלאו לכם תבואה בשקיכם כרצונכם, ועל כל שק מלא תטילו מטבע נחושת לתוך כובעי. כאשר תסיימו למלא, נספור כמה מטבעות יש בתוך הכובע, וכך נדע בעד כמה שקים עליכם לשלם לי".. הסכימו הקונים והתחילו למלא שקיהם מתוך העגלה, וכנגד כל שק מלא הטילו מטבע לתוך כובעו של האיכר. ראה האיכר מטבעות נחושת בתוך כובעו, לא עמד בניסיון, והכניס לכיסו בגניבה כמה מטבעות...

כמה שוטה איכר זה! אמר "החפץ חיים". אמנם גונב הוא כמה פרוטות... אולם כאשר יספרו את המטבעות, ימצאו בכובע פחות מטבעות מאשר שקים.. ובהתאם לכך הקונים ישלמו.. לפי המטבעות שבכובע. נמצא שעל כל מטבע נחושת שגנב איכר שוטה זה, מפסיד הוא תשלום בעבור שק תבואה שלם!

כך הוא הנמשל, סיים החפץ חיים. אדם הקופץ את ידו ואינו נותן צדקה, אומנם חוסך הוא פרוטת נחושת, אולם מפסיד הוא שכר מצוות עצום ורב...

והוא יהיה פרא אדם!

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה': הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל! וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן... (פרק טז יא')

הגר שפחת שרה זוכה לגילוי מלאך המבשר לה: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל!" (בראשית טז יא'). ועוד בטרם  נולד ה"שורש פורה ראש ולענה" הזה שממנו יצאו מחבלים מתאבדים ושאר מזיקים שיצרו לעם ישראל, מגדיר אותו המלאך: "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם. יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ!" ותרגם על כך האונקלוס: "הוּא יְהֵא צְרִיךְ לְכֹלָא, וְאַף כָּל בְנֵי אֲנָשָׁא יְהוֹן צְרִיכִין לֵהּ". תרגום: הוא יהיה צריך לכולם, וידי כל בני אדם יהיו זקוקים לו.

הישמעאלי לא יוכל לעשות מאומה בלי עזרה מהעולם, זו תמונת מצב מדויקת של עמי ערב בימינו. למרות גודלם ועושרם אין להם מאומה משלהם, לא מצרכי מזון ותרופות ולא ידע מדעי, לא מכוניות, לא מטוסים וכלי נשק, הכל עליהם ליבא מבחוץ. אך מצד שני "ידא דבני נשא צריכים ליה", ידי כל העולם זקוקים לו. היום כל מערכת התחבורה המקשרת בין מקום למקום נשענת על הנפט הערבי, כל העולם זקוקים לנפט הערבי.

בני ישמעאל הם אלו שנבחרו להיות האויב המסכם את הגלויות של עם ישראל, כפי שמביא רבי חיים ויטאל (עץ הדעת טוב) על דברי הפסוק: "לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם. אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ.." (תהילים קכד), וכותב שם: "אבל יש עוד גלות חמישי אחרון לכולם, וקשה מכולם, והוא גלות ישמעאל הנקרא פרא אדם..."

מעניין לראות ששמו של ישמעאל לא ניתן לו בעקבות מאורע כלשהו שקורה בלידתו, אלה שמו ניתן על ידי מלאך עוד לפני שנולד, דבר שמעיד על סיבה מיוחדת שבגינה נקרא ישמעאל.

מסביר זאת רבי אליעזר הגדול: "ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד לשמוע הקב"ה באנקת העם ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל (פרקי דרבי אליעזר פרק לא').

בעל הטורים בפירושו על הפסוק מביא זווית נוספת: המילה "וְקָרָאת" נכתב ד' פעמים בתורה: א."וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל" (בראשית טז יא'). ב."וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (דברים לא כט'). ג."וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל" (ישעיהו ז יד'). ד."וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ" (ישעיהו ס יח').

ארבעת הפעמים בהם מופיעה המילה "וְקָרָאת", נותנות לנו סקירה על: שם המַכֶּה, תוצאת המַכָּה, באיזה זמן?, מהו הפתרון?, ומהי התוצאה?.

שם המַכֶּה - "וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל".

תוצאת המַכָּה – "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה".

הזמן - "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים".

מהו הפתרון? - "וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל". רק ברגע שנדע שרק ה' שעימנו יכול להצילנו, ולא נלך אחר תחושת כוחי ועוצם ידי וכדומה ניגאל.

והתוצאה הסופית היא - "וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ". יגיע עת גאולתינו וירושלים שבין החומות תיבנה.

ההתמודדות עם הרעה של בני ישמעאל [גם] בימינו היא קשה ומורטת עצבים. עָם שמנסה לרשת את ארץ ישראל במרמה ובדרך של שחוק והיתול. הוא נלחם ללא הרף על מנת לפגוע ולהרוג, וכשבאים אליו בטענות הוא אומר: "מה כבר עשיתי? הרי אני לא מסוגל לכלום.." "מה זה כמה פיגועים ודקירות לעומת צבא שלם וחזק.." "תראו אותי אני כזה חלש ומסכן. אני הוא הנכבש, ועוד באים אלי בטענות..."

בדיוק כפי שכותב הרמב"ן על הפסוק: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (בראשית כא ט'): היה ישמעאל מריב עם יצחק על הירושה. ואומר: "אני בכור ויורש פי שנים". ויוצאין לשדה ונוטל [ישמעאל] קשתו ויורה בו חצים, ואומר: "הלא משחק אני"...

אך לא לעולם חוסן! ברגע שעם ישראל ירים את עיניו למרום, ויזעק אל הקב"ה מכל הצרות וההצקות של בני ישמעאל, אז ישמע-אל ויענם. כי הרי לכך נקרא שמו ישמעאל.

הפתרון הוא לזעוק אל ה' ולא לסמוך על נאומים וכל מיני פתרונות של "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח יז') וכדומה, זה רק מרדים אותנו! ואו אז תגיע הנקמה המיוחלת של הקב"ה בכל הגויים שהצרנו לנו בכל הדורות בכלל, ובבני ישמעאל בפרט. ונזכה להמשך נבואת דוד המלך ע"ה: "בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם! נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים. הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ. עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ".

שנזכה לגאולה השלימה בקרוב מאוד! 

ע"פ הספר גלות ישמעאל | הרב נויגרשל

 

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=006xU4Rmvbo[/embed]

מהו מספר הכוכבים ביקום ?

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר, הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ! (פרק טו פסוק ה')

בפרשתנו הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו שזרעו יהיה רב ככוכבי השמים. אך יודעים אנו שאם יתבונן אדם אל השמים בלילה נטול עננים, גם אם יטפס על הר גבוה ומאוד יתאמץ יראה לכל היותר כמה מאות כוכבים, ואם כן מה הגדולה בכך שמבטיח הקב"ה לאברהם שכל צאצאיו יהיו כמה מאות בלבד? אלה שצריכים אנו להתבונן בפסוק יותר לעומק!

למה מתכוונת התורה באומרה: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה"?

כותב על כך רש"י: "הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים! וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה". כלומר, לצורך כך הקב"ה הוציא את אברהם אבינו לחלל! וכך מובן מה פשר הבטחה של "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". רק מהחלל רואים את כמות הכוכבים האמתית ויכולים להתפעל ממספרם.



את אותו מספר רב של כוכבים ידעו חז"ל לכתוב לנו בין דפי הגמרא (ברכות לב:):

"אמר לה הקב''ה [לכנסת ישראל]  בתי,  שנים עשר מזלות (קבוצות כוכבים היוצרות צורות שונות כמו מאזניים, עקרב, דגים וכו') בראתי ברקיע. ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל (כנגד כל מזל משנים עשר המזלות נבראו שלשים צבירי כוכבים) ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון (כל צביר משלשים הצבירים הללו מורכב משלשים לגיונות של כוכבים) ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון (כל לגיון מורכב משלושים רהטוני (גדודי) כוכבים), ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון. ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא. ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו 365 אלפי ריבוא כוכבים כנגד ימות החמה. וכולן לא בראתי אלא בשבילך".

אם נעשה חישוב של המספרים שמביאה הגמרא נגיע למספר עצום של 〖10〗^18 ברגע הבריאה!

מה שמפתיע הוא שהגמרא כתבה את הנתון הזה בתקופה שבה היו בטוחים שאין יותר מכמה מאות כוכבים. רק לפני 400 שנה בעת המצאת הטלסקופ הצליחו לצפות בכמות  של   כ-6000  כוכבים  לכל היותר.

אך היום שיש כבר טלסקופים משוכללים וחלליות, מבינים כולם שהמספר של הכוכבים הוא אכן רב לאין שיעור מהמספר שהיה מקובל לחשוב בעולם. וכל אלו שלעגו לחכמי ישראל על חוסר הבנתם כביכול במדעי היקום, שבו והודו שאין כתורת ישראל!

 

מהו מיקומינו ביקום?

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=eGze_05Y5_M[/embed]

 

כישלון אינו סוף הדרך !

וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד! (פרק יג פסוק יג')

לעיתים, אמר רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים", יש והאדם נכשל בדבר עבירה, ואז ממהר אליו היצר הרע ומנסה להסיתו, וכך אומר לו: "ראה נא! בין כך ובין כך נכשלת בעבירה חמורה, על כן אם תעבור עוד עבירה הדבר לא יעלה ולא יוריד"...

משל למה הדבר דומה? אומר ה"חפץ חיים", לאותו אדם ההולך במדבר. סביבו רק חול ושממה עד אין סוף, והשמש קופחת על ראשו. הנה בכליו נותר רק מעט מזון וכמה לגימות מים. וכך הוא הולך עוד כברת דרך... לאחר כמה זמן עומד ההלך ופותח את שקו לראות מה נותר לאכול ולשתות, ורואה כי אין בצקלונו כדי מחיה. מה יעשה? חושב האיש בליבו: "ממילא אין בכלי די מזון ומשקה. אשליך את המעט שנשאר... דבר לא ישתנה"... שוטה האיש הזה!

כן הוא גם הנמשל סיים ה"חפץ חיים". אל לו לאדם לתת לאותו מנוול להסית את ליבו לדבר עבירה, ואף אם נכשל, "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד טז').

הצדיק נקרא כך משום שיודע לקום לאחר הנפילה. לא נכנס הוא לייאוש מיותר, אלה ישר לאחר שנפל מיד קם ומתעלה.

הזכות לחיות בארץ ישראל

וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים! וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם: וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר, אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם! (פרק יז פסוקים ח'-ט')

אברהם אבינו מתבשר על כך שעתיד להיוולד לו בן שימשיך וירש אותו, עתיד זרעו להיות רב ככוכבי השמים, ואף מובטח הוא על כך שזרעו אחריו יבואו בעתיד וירשו את ארץ מגוריו ארץ כנען.

כתנאי לכך שבניו אכן יזכו לרשת את ארץ ישראל, מצווה הקב"ה: "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם". ומהי הברית? אומר הקב"ה: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר". כלומר, כשהוא בן תשעים ותשע שנים מצוה ה' את אברהם לקיים את מצות המילה. מצווה זאת, אומר לו ה', היא תנאי לכך שבניך יזכו לשוב לארץ ישראל. ולכן בזמן יהושוע, רגע לפני שנכנסים בני ישראל אל הארץ, מצווה ה' את יהושוע: "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהושֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבות צֻרִים וְשׁוּב מל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית" (יהושוע ה ב'). עם ישראל שיצא ממצרים היה מהול כדת וכדין, אך את בניהם לא יכלו למול במדבר, כפי שכותב רש"י: "שכל הארבעים שנה שהיו במדבר לא נשבה להם רוח צפונית, ולא היה להם יום נוח למול" עכ"ל. ולכן הם היו פטורים ממצוות מילה במדבר. אך ברגע שרצו להכנס לארץ, חזרה וחלה עליהם החובה למול את עצמם.

ללא קיום מצוות ברית המילה שנצטווה אברהם אבינו, לא הייתה בעבר לעם ישראל הזכות להיכנס לארץ ישראל ולרשת אותה.  והתנאי ממשיך  להתקיים  גם היום, עם ישראל לא  היה חוזר לפני כ-65 שנה אם לא הייתה קיימת בו הזכות של ברית המילה. כפי שכותב הנביא: "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ, שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" (זכריה ט'). וכותבת הגמרא (בבא קמא פב.): "שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ". ואין מים אלה תורה. ועל פסוק זה כותב הרמב"ן: "רמז בכך על עקבות משיח שיהיה הדור כולו חייב, ותשתכח תורה מישראל ותרבה החוצפה והעזות, כדכתיב "מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" [ואין מים אלה תורה], ולא ישאר בידם רק זכות המילה". ומוסיף מדרש אגדת בראשית (לפני כ-1600 שנה): "אע"פ שאין לישראל מעשים טובים, הקב"ה גואלם בזכות המילה". וראינו בעינינו שלפני 65 שנה הגיעו לכאן גם אנשים שאולי לא שומרי מצוות, ולא יודעי תורה, אך את מצוות ברית המילה שמרו כולם. וזהו התנאי שעל ידו זכינו בעת הזאת לשוב חזרה לארץ ישראל.

אך ישנה בעיה אחת רצינית, בעיה שהחלה לפני כ-3700 שנה, ביום הולדתו של ישמעאל והיום אנו רואים את אותותיה.  ועליה  כותב הזהר הקדוש: (תרגום.  זוהר חלק ב' דף לב.): "נאנח ר' חייא ובכה, פתח ואמר: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (בראשית יא ל') - אוי על אותו זמן שהולידה הגר את ישמעאל! אמר לו ר' יוסי: למה? והרי שרה ילדה [את יצחק] אחר שנולד [ישמעאל] והיה לה בן גזע קדוש. אמר לו: ..כך שמעתי הדבר מפי רבי שמעון בן-יוחאי ובכיתי, שאמר: אוי על אותו הזמן, כי משום ששרה נתעכבה [מללדת] כתוב: "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם וגו'  בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי" (שם טז ב'). ועל כן עמדה השעה להגר לרשת את שרה גברתה, והיה לה בן מאברהם. ואברהם אמר [ובקש מהקב"ה]: "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (שם יז יח'). ואע"פ שהקב"ה היה מבשר לו על [הולדת] יצחק (בברית בין הבתרים), התדבק אברהם בישמעאל, עד שהקב"ה השיבו: "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ" (שם יז כ'). ואח"כ נימול [ישמעאל] ונכנס בברית הקדוש מטרם (לפני) שיצא יצחק לעולם".

"ובוא וראה, 400 שנים עמד הממונה של בני ישמעאל [רהב] וביקש לפני הקב"ה, ואמר לו: מי שנימול למה אין לו חלק בך כמו יצחק? אמר לו [הקב"ה]: זה נימול כראוי וכתיקונו [מילה ופריעה] וזה [ישמעאל] אינו כך [ללא פריעה], ולא עוד שאלה [היהודים] מתדבקים בי לשמונה ימים, ואלו [הישמעאלים] רחוקים ממני עד כמה ימים [לא מלים ביום השמיני]. אמר לו [השר] ועם כל זה כיוון שנימול, לא יהיה לו שכר טוב על זה?"

"אמר רבי חייא: אוי לאותו הזמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול! מה עשה הקב"ה? הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליונה, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה בשביל מילה שבהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה בשעה שהיא ריקה מהכל (ריקה מקדושה לפני הגאולה) הרבה זמן. כמו שהמילה שלהם ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שתושלם הזכות של בני ישמעאל" עכ"ל.

זכותה של ברית המילה היא גדולה, שאפילו ישמעאל וזרעו עד היום זוכים בעקבות קיומה לחיות בארץ ישראל הקדושה. זה הזמן שלנו להתחזק ולהתקרב אל ה' עד אותו זמן קרוב שבו תושלם זכותם על הארץ שלנו, ונזכה לראות בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן!

מה יוצא לי מזה?

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.. וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' (יא פסוק יב', יד')

ושואלים חז"ל, מהו הניסיון הגדול? במה בדיוק הקב"ה ניסה את אברהם באומרו "לֶךְ לְךָ"? נכון שאדם לא אוהב לעזוב את המקום שבו הוא גדל, נכון שלאדם קשה לצעוד אל מקום שהוא אינו מכיר. אך רואים אנו שהקב"ה ישר מרגיע אותו בכך שאומר לו: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל. וַאֲבָרֶכְךָ. וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ. וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר. וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.." (יב ב'-ג'). כל ההבטחות הכי גדולות הובטחו לאברהם עוד לפני צאתו, אם כן איפה הניסיון? ועוד, הפסוק ממשיך וכותב: "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט". הנה גם לוט עזב את המקום שבו הוא גדל, והיה מוכן לנדוד אל ארץ לא ידועה. אם כן מהי הגדולה של אברהם? והיכן מסתתר כאן הניסיון?

עונה על כך האור החיים הקדוש: שהסוד טמון במילים "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'". מלמד אותנו האור החיים כלל. בכל מקום שכותבת התורה לשון 'אמירה' כמו: "וַיֹּאמֶר ה'", מדובר על סגנון דיבור רך ועדין. וכל מקום שכתוב בתורה לשון 'דיבור' כמו: "כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר", אלו הם דברים  קשים.  רואים  אנו  בפסוקים  שלנו, שהקב"ה פונה אל אברהם בלשון רכה של "וַיֹּאמֶר ה'", ואילו אברהם מבצע זאת כאילו שמע דיבור "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'". מלמד שאברהם אבינו לא ביצע זאת בגלל המילים היפות וההבטחות של הקב"ה, אלה עשה זאת מפני שזו גזירת המלך! זוהי גדולה, וזהו הניסיון.

אין לקחת את התורה והמצוות כאדם שחוקר ומנסה להבין כל דבר, מה הטעם? והאם זה משתלם? אלה ראשית יש להזדרז ולבצע את הדברים כגזירה מפי המלך!