וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר: הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים! (פרק מט פסוק א')
אמר ר' שמעון בן לקיש: ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימים, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במיטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו? אמרו לו בניו: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד. כשם שאין בליבך אלא אחד - כך אין בליבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכותוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" (פסחים נו.). ואם בבני יעקב לא היה פסול, מדוע הסתלקה השכינה מיעקב אבינו כאשר ביקש לגלות את הקץ?
כותב הילקוט שמעוני (קנז מט.): שברגע שיעקב בקש לגלות לבניו הקץ, מיד נגלה עליו הקב"ה ואמר לו: לבניך אתה קורא, ולי אי אתה קורא? שכן אמר ישעיה: "וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב" (ישעיה מג כב'). כלומר שואל הקב"ה את יעקב: למה אתה רוצה לגלות את הקץ לבניך, ואתה לא חס על כבודי?! מסביר בעל העקידה (רבי יצחק עראמה–מחכמי ספרד), את טענתו של הקב"ה כלפי יעקב: "רצה לומר שלא היית חס על כבודי, כי מידיעה זו [של הקץ] ימשך נזק זה שלא יקראו אותי, ולא יבקשו פָנַי הדורות הקודמים [לגאולה], ויבקשו לישב וכמתייאשים מן הגאולה. על כן סתם וחתם ה' הקץ האחרון כדי שבכל דור ודור יבקשו את פני ה' ואת דוד מלכם ויהיו מחכים קץ ישועתו תמיד. כאשר בעווננו מדה זו מצוייה בינינו אפילו בזמן שאין הקץ נודע, מכל מקום רבים המה עמי הארץ המתישבים בארצות העמים ובונין להם בתים ספונים וחשובים ושל אבנים בנין הקיום, ובסבה זו לעולם אינן דורשין את פני ה' בכל לב להביאם אל ארצם, ועל כן הקב"ה מניחם שמה..." עכ"ל.
רואים אנו שאין הקב"ה רוצה שנדע את התאריך המדויק של יום הגאולה, ואף מנע זאת מיעקב אבינו שרצה לגלות זאת לבניו. אזהרה זו נתנו גם חז"ל בגמרא במסכת סנהדרין (צז:): אמר רבי שמואל בר נחמני: "תיפח רוחם של מחשבי קיצים". כלומר, אותם העושים חישובים שונים כדי לדעת אמתי יבוא משיח צדקינו, תיפח רוחם! וטעם הדבר, כי כאשר מגיע אדם, ומחשב את הקץ (לפי הבנתו, או לפי מה שנכתב בספר דניאל), הרי שהוא גורם בכך ליאוש אצל המון העם, שחושבים, הנה לא יגיע המשיח בשנים הקרובות.
אך למרות זאת גלוי וידוע לפני ריבונו של עולם, שאם עם ישראל לא יידע מאומה על זמן הגאולה, זה גם דבר שיכול להוביל ליאוש. משל לאדם שרץ ריצת מרתון (כ- 42 קילומטר) ואם לא יידע כמה ק"מ כבר עבר וכמה עוד נשארו לו, סביר להניח שישבר באמצע הדרך. לכן מפזרים לו דגלים במסלול הריצה, ולפיהם הוא יודע כמה עוד דרך עליו לעבור עד לקו הסיום. וכך גם הקב"ה נתן לנו סימני דרך ע"י הנביאים והחכמים, בכדי שנחוש את התקופה שאנו נמצאים בה, ונדע באיזה שלב אנחנו נמצאים במהלך ההיסטוריה. אומנם לא ניתן לגלות את היום המדויק, אך רמזים חייבים אנו לדעת!
חז"ל רומזים לנו (סנהדרין צז.): תנא דבי אליהו, ששת אלפים שנה הוי עלמא [העולם יהיה קיים ששת אלפים שנה כנגד ששת ימי הבריאה]! שני אלפים תוהו [שבהם לא יהיה אדם שקורה את שם ה' בצורה מסודרת. עד שקם אברהם אבינו וגילה את ה' בעולם בשנת 1948], שני אלפים תורה [שבהם צריכה להינתן ולהתבסס התורה – ניתנה בשנת 2448, והתבססה בחתימת התלמוד בשנת 4261], ושני אלפים [האחרונים] ימות המשיח. כלומר מרגע שמסתיימת תקופת ה-4000 שנה מבריאת העולם, אנו נכנסים לימים שבכל רגע מסוגל לבוא בהם משיח.
חז"ל מפרטים לנו אף יותר מזה, ומגלים לנו שלתקופה זו של ימות המשיח ישנו קץ (סוף) שנקרא בפי חז"ל "עקבתא דמשיחא", העקב של המשיח (עקב מסמל סוף. החלק הנמוך באדם). החלק הסופי והאחרון של ימות המשיח. תקופה שעליה אומרים חז"ל (סנהדרין צח:): "ייתי, ולא אחמיניה!" שיבוא המשיח, ובלבד שלא אראה אותו! [כך אמרו הצדיקים באותה תקופה] ולמה? בגלל שהתקופה של "עקבתא דמשיחא" לא תהיה פשוטה כלל וכלל...
וכך מתארת המשנה בסוף מסכת סוטה (מט:): שבעקבות משיחא [רגע לפני בוא המשיח], חוצפא יסגא [החוצפה תתרבה], ויוקר יאמיר: הגפן תתן פריה והיין ביוקר [יש שפע מהכל, אך אנשים לא גומרים את החודש], ומלכות תהפך למינות [ההנהגה שתמיד הייתה על פי חכמי התורה, תאויש על ידי כופרים בתורה], ואין תוכחת [לא ניתן להוכיח אף אחד על מעשיו]. בית וועד יהיה לזנות [כל מקום שמתאספים שם אנשים, יהיו בו מראות של פריצות], ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו [החיילים שבד"כ תפקידם במדינה לשמור רק על הגבולות, יצטרכו להסתובב מעיר לעיר בתוך המדינה, כי האויבים הם מבפנים], וחכמות סופרים תסרח [לא יעריכו כלל את לומדי התורה], ויראי חטא ימאסו [מי שירצה לחזור בתשובה, יתקל בקשיים מסביבתו], והאמת תהא נעדרת [האמת תהא עדרים עדרים. כל אחד יגיד שהאמת אצלו]. נערים פני זקנים ילבינו [אין כבוד לזקנים]. זקנים יעמדו מפני קטנים [זקנים יצטרכו לכבד נערים מחשש לחייהם], בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה [המוסר הערכים והכבוד בתוך המשפחה יתפוררו], אויבי איש אנשי ביתו [מקרי אלימות במשפחה], פני הדור כפני הכלב [כמו שכלב רץ לפני האדם למרות שאינו יודע את הדרך, כך המנהיגים ירוצו לפני העם]. והבן אינו מתבייש מאביו [לנערים אין אפילו בושה מאביהם]. ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים!
אז תאריך מדויק אין לנו, אבל רמזים יש לנו והרבה. ולראשונה בדורינו אנו רואים את הסימנים כולם מתממשים ממש לנגד עינינו. אם כן מה עלינו לעשות? מסכמת הגמרא: "כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים". למרות שהסימנים מתקיימים, הגאולה תלויה בסופו של דבר בתשובה ומעשים טובים של כל אחד ואחד מאיתנו.
