יום רביעי, 11 במרץ 2015

ושמרו (רק) בני ישראל את השבת!

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת (פרק לה' פסוק ב')


אחד הדברים שחכמי אומות העולם לא מצליחים להסביר, זה את הסיבה לשימוש בשבוע בן השבעה ימים הנהוג בעולם. שבעה ימים זה דבר לא מובן! לא ניתן לחלק חודש לשבעה ימים, ואף זה יוצר סיבוכים בחישובים של שנה שלימה או תקופות. נראה שהיה צריך לבחור חמישה ימים או עשרה ימים, או סתם מספר ימים זוגי, הכל היה יותר נוח. אך משום מה כל העולם כולו ממשיך לספור את השבוע שלו לפי שבעה ימים.

ואיפה הכל התחיל? בבריאת העולם כמובן! ברגע שהקב"ה ברא את העולם בששה ימים, ונתן לנו את היום השביעי כיום השבת, מרגע זה כבר כל העולם המשיך לקבל על עצמו את ההרכב של השבעה ימים בלית ברירה. ובעוד היהדות המקורית ההולכת על פי הוראות היצרן של בורא העולם,  וממשיכה לשמור את

יום השבת כיום קדוש יום של שביתה ומנוחה, החלו שאר העמים לנסות לחפש להם ייחודיות בכך שיקבעו יום מנוחה אחר מאשר היהודים. אז הנצרות בחרה לעצמה את היום הראשון (כי זהו היום של אל השמש – Sunday), ואילו דת האסלאם שקמה כ-600 שנה לאחר מכן, בוחרת לעצמה  את היום השישי בשבוע.

היגיון? כנראה שלא חייב.! כי הרי איך יתכן שלאחר יום המנוחה שלהם מגיע היום השביעי בשבוע? הרי היה צריך להתחיל שוב מאחד... אבל כפי שאמרנו, הגיון אין כאן..

מה שלא יודעים אומות העולם, זה שברגע שהם בחרו יום אחר מיום השבת, הם הגשימו נבואה שאותה הבטיח לנו הקב"ה! וכך אנו אומרים בתפילת שחרית של שבת: "ולֹא נְתַתּוֹ ה' אֱלֹקֵינוּ לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא הִנְחַלְתּוֹ מַלְכֵּנוּ לְעוֹבְדֵי אֱלִילִים, גַּם בִּמְנוּחָתוֹ לֹא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים, כִּי לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל נְתַתּוֹ בְּאַהֲבָה, לְזֶרַע יַעֲקֹב אֲשֶׁר בָּם  בָּחָרְתָּ".

הקב"ה כבר הבטיח לנו שהשבת היא של היהודים, ושום אומה בעולם במהלך כל ההיסטוריה לא תהא שותפה ליום הזה חוץ מעם ישראל העם הנבחר, העם שקיבל אותה במתנה מבורא העולם.