בשולי האסון באולם השמחות ביבנה, מתפרסם סיפורו של יקיר גואטה, שניצל מפציעה חמורה או ממוות, בזכות מצווה אחת שקיים.
הפוסט (מאמר) שפרסם יקיר בדף הפייסבוק שלו מתאר את השתלשלות האירועים:
שלום לכולם, החלטתי להעלות את זה בעצמי כדי לעשות סדר בשמועות. השבוע הלכתי לחתונה של חבר ילדות שלי, מהחברים האלה שגדלים איתם ביחד ממש כמו תאומים.
היה אירוע מדהים ושמח, בשלב מסוים אחרי המנה העיקרית, אחד האחים רצה שנלך לבר לשתות עוד כוסית.
אמרתי לו שכדאי שקודם נעשה "זִּמּוּן" (משהו שאפשר לעשות רק כשיש שלושה גברים שאכלו ביחד), ונברך על המזון, אז שיישאר אתנו לברכה, מה שעד היום אף פעם לא התעקשתי לעשות. אז אחים שלי ואני עשינו את הזימון ובירכנו ברכת המזון..
ברגע שסיימנו לברך, הבר הפך למלכודת מוות והארוע המשמח הפך לטרגדיה נוראה. והכל קרה מטרים מאיתנו, בדיוק במקום שבו היינו אם היינו הולכים לבר...
אני לא מבין בניסים או בחשבונות שמיים, אני רק יודע שכנראה שקיבלנו את החיים שלנו במתנה. אני מפרסם את זה כדי שיידעו שאני לא איזה דוס או אברך גדול, גם אני חוטא ולא תמיד מקיים מצוות. אני בסך הכל בן אדם פשוט שעשה מצווה אחת קטנה. רק כי הוא החליט להגיד תודה על המזון שהוא אוכל. אז תודה על המזון ועל המחיה... ע"כ
דע! כי גדולת הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם, רק כפי הזמן והדור ההוא, כי מעשה קטן בדור הזה שקול ככמה מצוות בדורות הראשונים, כי בדורות האלה הקליפה גוברת ''מאוד מאוד'' עד אין קץ, מה שאין כן בדורות הראשונים, ואלו היית שם באותם הדורות הקדומים, היו מעשיך וחכמתך נפלאים יותר מכמה צדיקים ראשונים
(רבינו האר''י ז''ל בשער הגילגולים).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה