וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. (פרק יח פסוק א')
יתרו כהן מדיין שומע את כל מה שעושה הקב"ה לישראל, ומחליט לעזוב הכל ולהגיע למדבר סיני ולהצטרף לעם ישראל. חז"ל (
מכילתא) מסבירים שמתוך כל השמועות ששמע יתרו על יציאת מצרים, הדברים שעשו עליו הכי הרבה רושם, זה קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. ואכן המאורע של קריעת ים סוף היה מאורע מופלא ביותר וגם הניצחון הניסי במלחמת עמלק. אך צריך להבין מה גורם ליתרו לעזוב את ביתו המפואר ורכושו הרב במדיין, להיפרד מכל משפחתו ולהגיע למדבר בכדי להצטרף לעם ישראל?
במבט ראשון נראה שזה בגלל העובדה שהוא שמע על הניסים הגדולים שעשה בורא העולם בקריעת ים סוף, הבין שיש אמת בעולם והיא התורה ועם ישראל ואז החליט להצטרף לצד המנצח. אך מסתבר שהיה ביתרו משהו מיוחד, וזה לא העובדה שהוא "במקרה" שמע על קריעת ים סוף, כי הרי היו עוד הרבה בני אדם ששמעו וידעו ברגע שהתרחשה קריעת ים סוף, כפי שמתואר בשירה הנבואית של עם ישראל בעת שעברו את הים: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן" (פרק טו פסוקים יד'-טו'). היו הרבה עמים ששמעו על כל הניסים הגדולים, וזה לא גרם להם לעזוב הכל ולהגיע למדבר להצטרף לעם ישראל. אך יתרו היה שונה, הוא שמע- ובא!
יתרו הוא איש אמת שלא פחד ללכת עם האמת שלו עד הסוף, ואפילו אם יצטרך להפסיד מכך כבוד או מעמד. רואים זאת לראשונה בתקופה שבא היה במצרים כשר של פרעה, בעת שעלה לדיון "הפתרון הסופי" לבעיית היהודים, כפי שמביאה הגמרא (סנהדרין קו.) "שלשה היו באותה עצה [נוראית של פרעה שגזר, "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ"] ואלו הן: בלעם, איוב ויתרו. בלעם, שיעץ [להסכים לגזירה של פרעה] נהרג. איוב, ששתק [ונמנע מלהגיב] נידון ביסורין. ויתרו, שברח [ולא היה מוכן להיות חלק מהגזירה הזאת] זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית בירושלים. עכ"ל. ורואים אנו שבשל אותה עצה איוב ששתק, אולי פחד על תפקידו כשר בממשלת פרעה, ואולי רק פחד מלהגיב כנגד פרעה, אך נענש מפני שפחד לומר את האמת ולהתנגד לגזירה הנוראית למרות שהיה צריך. ואילו יתרו זכה לשכר גדול, בגלל שלמרות שידע שהולך הוא להפסיד את כיסאו ואת מעמדו, ואף שהייתה קיימת סכנה ממשית לחייו, לא יכל להתנגד לאמת שזעקה מתוכו וקם מאותו שולחן.
לאחר אותו מקרה ברח יתרו למִדְיָן מחשש לחייו, והתמנה להיות שם בתפקיד - הכהן של מִדְיָן, בשל הניסיון הרב שצבר בעבודות האלילים השונות במצרים. אך גם אז לא מרפה יתרו מהחיפוש אחר האמת, ועובר מעבודת אלילים אחת לשנייה בכדי לברר ולבדוק "מהי חובת האדם בעולמו" (
מסילת ישרים א'). לאחר שראה שבעבודות האלילים אין ממש, החל לחפש אחר אלוקי ישראל זה שברא את השמים והארץ. אך כאן נתקל בבעיה עם תושבי מדיין, שלא קיבלו בעיין יפה שהכהן שעד היום היה נהנה מכספי ציבור, והדריך אותם בקיום הפולחנים השונים של העבודה הזרה, פתאום חוזר להם בתשובה. ולכן מנדים אותו מהם (
מדרש רבה, פרשה א לב'), ואף לא מוכנים לרעות את צאנו אפילו בשכר. אך יתרו לא נשבר ובלית ברירה שולח את בנותיו לרעות את צאנו. אנשי מדיין מתנכלים לבנותיו של יתרו ולא נותנים להם להשקות את הצאן. עד שבאחת הפעמים מגיע משה שבורח ממצרים (לאחר שהיכה את המצרי) ומציל את בנות יתרו מידי הרועים, כפי שאומר הפסוק: "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן (מיד הרועים) וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם" (ב יז'). יתרו שומע על האיש שהציל את בנותיו, ונרעש ביותר ברגע שמספרות לו בנותיו שמימי הבאר עלו לקראת משה ברגע שניגש לבאר (
זוהר ויצא קנ''ג ע''א). יתרו יודע ש
אם מים משנים את טבעם בשביל בן אדם [מה שהתרחש אח"כ גם בקריעת ים-סוף],
יש פה משהו מיוחד, ואולי כאן נמצאת האמת שהוא מחפש. לאחר שהוא קורא למשה להיכנס לביתו, נחשף הוא לידיעות חדשות ומציאות חדשה ואמיתית ומשם הוא מתחיל לבנות את אמונתו החזקה בבורא העולם.
התורה משבחת את יתרו שהגיע למדבר בכדי להצטרף לעם ישראל, מפני שיתרו הוא
איש אמת. ברגע שהוא שומע ויודע שיש משהו שיש בו מן האמת, הוא מוכן להקריב את רכושו את כבודו ואף את ההרגלים שבהם נהג במשך השנים בשביל לקחת חלק ולהצטרף.
רואים אנו בצורה מאוד ברורה את הניסים הפזורים סביבנו ואף בגופינו. את זה שהתורה אמת לאמיתה יודעים אנו, ואם אנו לא בטוחים יודעים אנו שישנה דרך לברר ומי שיוכל לענות בנקל לכל שאלותינו. אך מה מונע מאתנו לעשות צעד ולהשתנות? מה מונע מאתנו לפתח "חירשות" מסוימת לאחר ששוב קיבלנו הוכחה שאנו טועים בכך שאנו רודפים אחר ההבל? מדוע לקחת דוגמא מאנשים פורקי עול, ולא ללמוד מאנשי אמת שמוכנים למסור נפש על מצוה הכי קטנה. על כך אומר הנביא: "שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ, וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ.." (ישעיה כח טו').
עלינו ללמוד מיתרו ולשאוף ולחפש תמיד אחר האמת. וברגע שאנו פוגשים באמת כזאת, פשוט להרפות מההרגלים והקיבעון ולהתמסר אליה, ובכך לעבור לצד המנצח..
