יום רביעי, 19 באוגוסט 2015

מתחילים החיפושים

שֹׁופְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק ! (פרק טז פסוק יח')


נמצאים אנו בתחילתו של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. חודש שבו כל יהודי צריך לעלות מדרגה בחיפוש שלו אחר הקב"ה. בימים אלו צריכים אנו להרבות במתן צדקה וגמילות חסדים, בכדי שכל אלו יהוו כפרקליטים לעזרתנו ביום המשפט. אך הפרקליט הכי רציני של האדם הוא בקשת הסליחה, הווידוי החרטה והקבלה לעתיד. ללא בקשת הסליחה אין סיכוי שנצליח לשכנע את הקב"ה בכנות מעשינו. המטרה שלנו היא להראות לבורא העולם שאנחנו מבינים היטב את חומרת מעשינו, ומתוך כך לבקש סליחה.

הרבה פעמים אנו אומרים לילד או לחבר שעשה מעשה לא טוב, שאיננו מוכנים לסלוח לו עד שיאמר בעצמו מהו הדבר שעשה לא כהוגן. כי מבינים אנו שאם אדם לא מגיע להבנה עמוקה של הבעייתיות במעשיו, אין הוא יכול להשתנות כי הרי מבחינתו אלו דברים של מה בכך. ועל כך אומר הקב"ה: "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי" (ירמיה ב לה'). העונש בסופו של דבר, הוא על כך שאתה אומר שלא חטאת! אין לי בעיה עם זה שאתה טועה, כי הרי אתה נמצא בעולם של ניסיונות ומבחנים, והרי "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז כ'). אבל כשאתה עושה מעשים לא טובים ועדיין חושב שאתה בסדר, כאן יש  לנו בעיה!

על מה שייך שאני אסלח לך? הרי אתה בעצמך חושב שאינך זקוק למחילה!

נדרשים אנו רגע לפני שימי המשפט מגיעים, רגע לפני הכרעת הדין, לזהות את הדברים שלא ראויים במעשינו, ולהתבונן בהם על פי מאזני הצדק והאמת. האם אנחנו באמת בסדר כפי שתמיד נראה לנו? אולי אנו רק חושבים שאנו בסדר? כי הרי כך שנו חכמים: "כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ" (נגעים ב משנה ה'). ולכן דרושה פה מידה מסוימת של אמת!

צריכים אנו  לחפש על מנת  לשנות, על מנת  להשתפר ולהיות  יותר טובים.  והמטרה היא: "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד ה'" (איכה ג מ'). צריך שהחיפוש יוביל אותנו לתשובה שבאה בעקבות כך שאדם מחפש וחוקר היכן הוא היה לא בסדר, ויודע להתוודות על כך ולהגיד: "טעיתי!" "חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ, וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי" (תהילים לב').

אדם שמגיע בחודש אלול ולוחש את הסליחות בבית הכנסת, מוכן להודות בכך שהוא היה לא בסדר ומבין את חומרת מעשיו, לא בקלות הוא חוטא שוב! ברגע שמתבוננים בהוראות היצרן ויודעים להבין ולהפנים את הדברים שבהם אנו לא מושלמים, זוהי תחילת הדרך. כאן רואים אדם שלא מכחיש את חטאיו, אדם שלא מתחבא מאחורי תירוצים ואמתלות אלה מוכן להודות. ועליו נאמר: "מְכַסֶּה פְּשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ, וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם!" (משלי כח יג') רק אדם שמודה ולא מכסה, הוא זה שירוחם!

אם כן, מומלץ וכדאי שיהיה לאדם מודעות למעשיו בכל עת, בכדי שיוכל לעקוב אחריהם ולדעת מתי מתנהג הוא לא בסדר. וכך יוכל להגיע לשעת המשפט בעוד יודע הוא לבטח על מה צריך הוא לבקש סליחה ולהתוודות. איך ניתן לעשות זאת?

השיטה רמוזה כבר בפסוק הראשון של הפרשה: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים טז יח'). שואל רבי חיים ויטאל זצ"ל, תלמידו של האר"י הקדוש, למה פסוק זה לא נכתב ברבים? [תִּתְּנוּ לָכֶם]. ואומר שיש כאן רמז גדול לעבודת האדם. "לכל אחד ואחד מישראל, יש לו כמה שערים, ואלו הם: שער הראוּת, העיניים. שער השמע, הוא האוזניים. שער הדיבור, הוא הפה. שער הריח, הוא האף. שער המישוש, הם הידיים והרגלים" עכ"ל. ועל כל שערים אלו צריכים אנו לשים שופטים ושוטרים, שתפקידם יהיה לפקח כמו שוטר גבולות, ולהחליט מה נכנס ומה יוצא. הפה רוצה להוציא דבר רכילות, וכבר השוטר עומד בפרץ בכדי לעצור את הרעה. השוטר מורה על סגירת האף וכבר מקבל סיוע אווירי. ברגע שיש מראֵה שעלול להרוס את המחשבה והקדוּשה של האדם, השוטר מזעיק תגבורת "וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע" (ישעיה לג טו').

ואם השוטר עומד במקומו ומישהו חלילה הצליח לחמוק דרך השער ולהיכנס או לצאת ללא רשות, ישר תופסים ומעמידים אותו למשפט. ולאחר שהשופט יטיל עליו קנס ואזהרה חמורה, יותר לא יעז להתקרב ללא רשות! וכך גם במקרה של כל ספק שמתעורר, שלא יודע השוטר אם לאפשר כניסה או יציאה, בשביל זה יש את השופט, שלא כמו עורך דין שמגן על צד אחד, השופט אינו משוחד, ושומע את שתי הצדדים ולאחר מכן מחליט על פי דין האמת והצדק.

ללא השוטר והשופט אין פיקוח, והדברים יוצאים מכלל שליטה! ואז, "מה נאמר לפניך יושב מרום, ומה נספר לפניך שוכן שחקים?.."

ולכן העצה היעוצה היא: "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְ [כך]נָשׁוּבָה עַד ה'" (איכה ג מ').